אבא רק שלי - תאומים בשלב האדיפלי

לכל המאמרים בחדר הקריאה באתר 'תאומים ומשפחה' 

אבא רק שלי - תאומים בשלב האדיפאלי

השלב האדיפאלי מעצים את החוויה הקיומית של התאומים  - תחרות על מקומם. המאבק לבלעדיות על ליבו של ההורה אינה רק מול ההורה השני, אלא גם מול האח/ות. מה חשוב לדעת ואיך להבין את ביטוייו של השלב החשוב הזה. 

מאת: ורד בן פורת

האגדה היוונית מספרת על המלך אדיפוס שבהשתלשלות מקרים התאהב ונישא לאישה, בלא שידע שהיא אמא שלו. כמיטב הטרגדיה היוונית, ועל פי כל כללי החברה והמוסר, מאז ועד היום, תוצאותיה של אהבה אסורה זו היו הרסניות עבור כל גיבורי האגדה.

הפסיכולוגיה המודרנית משתמשת בסיפור כדי להגדיר שלב התפתחותי בחיי הילד, שבו הוא מתאהב באמו, או הבת באביה, ושואף 'להתחתן', כלומר לתפוס את מקומו של  האב/האם כבני הזוג. באופן רחב הרבה יותר, מדובר בצורך של כל ילד נורמלי ובריא לגדול ולתפוס מקום ייחודי בעולם הסובב אותו, גם מול מכשולים, אכזבות ותסכולים העומדים בדרכו, ובסיומו  - הטוב  – של השלב, שבו הילד מפנים גבולות וכללים, מוצא את מקומו בהירארכיה המשפחתית, מוותר על המאבק באב/ אם לטובת הזדהות איתו/ה, בבחינת 'אם אינך יכול לנצח אותו – הצטרף אליו'  ומפנה את האנרגיה להשתייכות לחברת בני גילו. מטיבו, שלב זה עמוס רגשי קנאה כעס ותחרות, בצד יצירה, למידה ובנייה, ובקיצור -  סוער ופורה.

 

גם עבור ההורים  לא תמיד קל להתמודד עם גילויים וביטויים של רגש והתנהגות המאפיינים את השלב. הילדים בעלי יכולות רבות וגבוהות, רגשית, פיזית, קוגניטיבית – ומילולית. התחרות על ליבם ומקומם מעוררת אצל ההורים רגשות חזקים  וגוררת תגובות רגשיות סוערות. ברגע אחד הילד זקוק ודורש אהבה כגור קטן, ובשני – פועל נגדו ונגד כל בני הבית, כאילו דוחה ומרחיק את ההורה מעליו. עימותים וקונפליקטים יומיומיים או עקרוניים דורשים מההורה יותר חשיבה, תכנון, סמכותיות. הצבת גבולות חשובה כעת יותר מתמיד, כדרך לרכישתם של כללי התנהגות, איסורים וערכים,  שיאפשרו השתלבות בחברה. 

 
תאומים

במשפחה בעלת הירארכיה מדורגת, מגיע כל ילד בזמנו לשלב זה, ופועל במרחב פנוי ממתחרים  בני גילו. במשפחות עם אחים קרובים בגיל, ההתחרות קשה יותר כמובן. כשמדובר בתאומים, העניינים מורכבים בהרבה.  אם מטרתו העיקרית של השלב הוא חיזוק הזהות האישית ורכישת המקום הייחודי במשפחה ובחברה, הרי שזו המהות הקיומית של התאומים מרגע לידתם. אם תחרות ומאבק הם מהכלים השימושיים ביותר, הרי שתאומים ממש 'המציאו' את זה..... שלב זה, אם כך, מחריף ומעצים את ההתמודדות ה'תאומית' המוכרת, ומעמידה מכשולים וסימני שאלה:

  •  התחרות אינה בחזית אחת, אל מול ההורה, אלא גם מול אח/אחות בעלי מטרה זהה.

'מי משנינו ישיג ו'יזכה' באמא?' 'מי תהיה מקסימה ואהובה יותר על אבא ותרכוש את ליבו?'.

  • תהליך חיזוקה של הזהות הנפרדת ופרידה הדרגתית מזו המשותפת  מעורר חששות.

'היכן יש לי יותר כוח, מעמד, השפעה – כאחד או כשניים? האם גם כאחד אני שווה, אהוב,מתקבל? אולי עדיף 'להמשיך ביחד' ולהיות 'אנחנו'?

  • וגם:

מה יקרה לקשר שלי עם אחי אם ייווצר גבול ברור בינינו? מה יקרה לי? מה אפסיד ומה ארוויח?'

 

כאשר ההתפתחות בריאה ונכונה, מסוגלים הילדים לעבור את התהליך, על כל הקשיים שבו. כשהאיום גדול מידי עלולים התאומים, או אחד מהם,  להימנע ולבחור בטשטוש הזהות הנפרדת. לעיתים ייקח רק אחד התאומים את תפקיד הנאבק, ואחיו יוותר על השגת מקומו בכוחות ובזכות עצמו.

כשהתאומים רבים, מתחרים, כועסים ושונאים, סימן הוא שהם בחרו בהתפתחות תקינה. אחרי הכל, את אבא אסור 'להרוג', אבל את האח – דווקא כן (כמעט....)

 
בנים ובנות.

אז אם הבנים מתחרים על אמא והבנות על אבא, מה קורה אצל תאומים שוני מין? האם נחסכים מהם מאבקים בגזרה התאומית? לאו דווקא. כאן מתחוללות דרמות מסוג שונה. כדי לרכוש את ליבה ואהבתה של אמא, עלול הבן לזכות בתפקיד ה'טוב', ואילו הבת, הנאבקת בה, תהפוך ל'רעה' (וכמובן ההיפך עם אבא). הביטוי לכך עלול להיות החרפה של מריבות וחיכוכים ביניהם. לעומת זאת, עלול להיווצר מצב שהאחים מעדיפים לוותר על המאבק המפחיד, אך ההכרחי,  על ליבם של ההורים, ולהסתפק בקשר הזוגי שלהם. הורים נוטים להתלהב מהאהבה השוררת בין הילדים, ולחסום בכך שלב התפתחותי מכריע.

 
הורים

התחרות בין השניים מפגישה לא פעם את ההורים  עם תחושות כשלון ('איך קורה שהילדים שלי  שונאים אחד את השני? מדוע בכלל הם מתחרים עלי? בטח לא נתתי לו/להם מספיק ....), ולעיתים – עם  השוואות בין השניים, והעדפות שלהם עצמם.

 חשוב לדעת:
  • השלב האדיפלי מעצים את החוויה הקיומית של התאומים  - תחרות על מקומם. המאבק לבלעדיות על ליבו של ההורה אינה רק מול ההורה השני, אלא גם מול האח/ות.
  • המאבק עלול להוות איום על כל המוכר לילדים: זהות משותפת ומסייעת ושלמות הקשר.
  • הילד ה'שקט והטוב' עלול להיות זה שבחר בהימנעות, ופירושה ויתור על התפתחות חיונית. אהבה וקרבה חזקים עלולים לאותת על קושי בהיפרדות.
  • מקומם של הילדים בהירארכיה המשפחתית חייב להיות ברור להם. התערבות שלהם בזוגיות ההורים (שינה משותפת ועוד) תעודד בלבול ומסקנות שגויות לעתיד.  
  • אל תחששו מרגשות סוערים ומריבות: הם חיוניים והכרחיים לתהליך ההיפרדות. הציבו קווים אדומים בעיקר מול התנהגות מסוכנת או פוגענית במיוחד.