זאת אני וזה שלי! על רכושנות אצל תאומים כביטוי לנפרדות
זאת אני וזה שלי! על רכושנות אצל תאומים כביטוי לנפרדות.
"התאומות שלנו בנות שנתיים. לאחרונה הן חוזרות הרבה על המשפט "זה שלי", כשבעצם אין הרבה דברים בבית השייכים רק לאחת מהן. האם הרכושנות החדשה הזו מלמדת על חסכים בפרטיות?
ובכלל, האם נכון לשייך חפצים באופן בלעדי, לכל אחת? האם להפריד את הרכוש הקיים במשותף, או לעשות זאת מעתה ואילך עם פריטים חדשים?"
לקראת סוף השנה השנייה ילדים מגיעים לשלב חשוב בתהליך הארוך והמרתק של רכישת הזהות העצמית. יש ברשותם כבר אוסף גדול של התנסויות רגשיות, חברתיות, קוגניטיביות ומוטוריות, המאפשרות להם להתוודע ולהרחיב את תחושת הזהות האישית.
ה"אני" שלהם מתחיל להיפרד בתחומים רבים מהאני המשותף עם ההורים, כפי שהיה בינקותם. "אני" יכול לעשות המון דברים לבד – להגיד לא לאבא או לאמא, להכיר ולפעול על פי כללים, על פי מה שכדאי לי ומה שלא. כשיש "אני" - יש גם "שלי"! ההבחנה ברכוש ששייך רק לי, מהווה ביטוי חיצוני, ממשי ומוחשי של הגדרתי כאדם בעל זהות אישית.
סביר שעד שלב זה בנותיכם לא נזקקו לרכוש פרטי משלהן. ההוויה המשותפת שלהן התאימה לשלבי ההתפתחות הקודמים וסיפקה אותן. אבל לתאומים יש בשלב זה משימה כפולה: ליצור ולחזק את הזהות העצמית, הנפרדת, לא רק מול ההורים אלא גם מול התאום.
תהליך ההיפרדות מוליד אתגרים רבים ונפלאים, אם כי לא תמיד פשוטים. לזהות הנפרדת מההורה והתאום יש יתרונות רבים, אבל....
אומנם כיף לעשות דברים לבד, אבל לא פעם זה קשה יותר! זה כיף להגיד לא, אבל לפעמים כועסים עליך.
זה כיף שהבובה רק שלי, אבל למה הדובי רק שלה? זו, לרוב, הסיבה לכעסים שהילד חווה, כלפי חוץ - על ההורים והתאום, וכלפי פנים - על עצמו, כמין ויכוח פנימי על הרווח וההפסד שבעצמאות ובעצמיות.
הצהרת ה"זה שלי!" אינה בקשה לשוויון ואיזון מוחלט, אלא מעין הנחיה כללית, שהילד מוסר לסביבה כדי לקבל תשומת לב לזהות העצמית ולצרכים החדשים שנובעים ממנה.
בצד מתן הלגיטימציה לתהליך כולו ולרכוש הנפרד, חשוב לחזק את היכולת לשתף ולשחק ביחד. לרוב קיים קשר בין הדברים: לילדים אין ציפייה לבלעדיות גורפת והם אינם מקפידים על החלוקה וההפרדה. לכן, ככל שהסביבה מכירה בצורך להגדרת הזהות העצמית,הצורך בשמירה על הגבולות החיצוניים, כמו הרכוש, פוחת.
ובאופן מעשי......
צרו לכל אחת מקום אישי, כמו מגירה או ארגז. כדאי לקיים טקס שבמהלכו מגדירים ומשייכים את המקום לכל תאומה. כיתבו על הארגזים את השם ותנו לכל אחת לקשט אותו בנפרד ולשים בו את הדברים שהיא אוהבת. ניתן לעשות זאת גם עם כיסאות, סירים, בגדים וכדומה. למרות שכלל לא בטוח שהן ינצלו אותו למטרה המיועדת, המסר עובר: אנחנו רואים כל אחת מכן בנפרד. רצוי לחזור על הטקס או לחדשו מדי פעם, כדי להזכיר ולהמחיש את המסר.
רצוי ללכת מדי פעם בנפרד עם כל אחת לקנות משחק או משהו אהוב אחר. וכשאתם קונה פריטים חדשים, העניקו אותם לכל אחת בנפרד. אם זה לא מתאפשר, הסבירו מדוע פריט זה מתאים לאחת והאחר - לאחותה. זו הדרך לאשר את הייחודיות של כל אחת מהן, ואת ההבחנה שלכם בכך.
למשחק המשותף משמעות רבה, שכן בו הן חוות את הזהות המשותפת הטובה והחיונית שלהן. לכן כדאי לחזק ולשבח אותן כשהן משחקות יפה ביחד. כמו בתהליך הנפרדות מההורה, גם כאן – חשוב להיות הרבה ביחד כדי להיות מסוגלים להיפרד.