חזית מאוחדת - הקואליציה של התאומים

 לכל המאמרים בחדר הקריאה באתר 'תאומים ומשפחה'

 

חזית מאוחדת - הקואליציה של התאומים

הזוגיות של התאומים יכולה לפעול נגד ההורים, ולהחליש את תפקידם כמנהיגי המשפחה. כיצד מתמודדים עם ה'קואליציות' החזקות שהשניים יוצרים, וכיצד ניתן להפעיל את הסמכות ההורית, ההכרחית לחינוכם?

מאת: ורד בן פורת

 "באחרונה, בני הארבע שלנו, בן ובת, מדרבנים זה את זה למעשי קונדס. ‏ההשתוללות שלהם נמשכת גם מול הפרצוף הכועס שלנו. יחד הם מהווים ‏כוח משמעותי מולנו, וחשים (ובצדק...) שכוחנו נחלש מול הזוגיות האיתנה ‏שלהם. יש סנקציות שפשוט לא עובדות יותר. אם אני שולחת אותם לחדר ‏כדי להירגע - מבחינתם הענקתי פרס, כי כיף להם שם ביחד. אנחנו ממש אובדי עצות מול ההתנהגות הזו. איך מתמודדים עם המצב בלי להרוס את ‏הכוח המשותף ובלי שהוא יהרוס אותנו?" ‏

תאומים מהווים מעין 'מדינה' משלהם בתוך כל משפחה. אלא שסכום ‏חלקיה של מדינה זו מכיל הרבה יותר משני ילדים, ומעבר לנוכחות ‏ולעוצמה של שניים יש בה גם אלמנט נוסף - הזהות המשותפת. במשפחה עם ‏תאומים שרטוט הגבולות שונה לחלוטין ממשפחה בעלת אחים יחידיים, שם ‏ה'מדינה' החזקה והמגובשת היא של ההורים, כמנהיגי המשפחה וכזוג בעל ‏גבולות ברורים.

 אולם גם התאומים הם יחידה בעלת איכות וחוזק דומים ‏לאלה של ההורים - הרי גם הם מגיעים למשפחה כזוג.‏ אנחנו לא תמיד יודעים מהו מקומנו בעולם הפנימי של הצמד: האם ‏הדינמיקה המשותפת שלהם מסייעת להתפתחות של כל אחד, או אולי ‏מתרחשת שם חלוקת תפקידים מגבילה? האם להניח להם לפתור את ‏הקונפליקטים מתוך ההיכרות ההדדית שלהם? האם צריך לפרק את הכוח ‏המשותף לטובת קשר עמוק יותר עם ההורים? ‏
ובהתמודדות היומיומית, מה עושים כששני הזאטוטים 'מצפצפים' על ‏ האיומים שלנו, ממשיכים בתעלול העכשווי, ומלבים אחד את השני כנגדנו? ‏כיצד ליצור משמעת וגבולות כ'אחד מול שניים'? האם הדרך היא ב'הפרד ‏ומשול', בסנקציות משותפות לשניהם, בהפעלת סמכות נוקשה יותר? או ‏אולי לוותר יותר כדי להרגיע את האווירה? ‏

כדי לערוך מסע אל תוך העולם הפנימי של הילדים, צריך להבין איזו עוצמה ‏וסיפוק יש בכוח וב'ביחד' המשותף שלהם. אילו תוכניות, מבצעים ‏ופעילויות אפשר להפיק מכוחו של ה'אחד', המורכב מכוחם של שניים? ‏איזו התרגשות יש בעשייה משותפת מתוך היכרות קרובה ומערכת קודים ‏מוכרת ומקובלת על השניים?‏
כשיש התנגשות של רצונות עם ההורים, הרי שהסנקציות והעונשים אינם ‏מאיימים כל כך, בבחינת 'אומנם האדם הקרוב והחשוב לי אבא או אמא הם ‏‏'נגדי' כרגע, אבל האדם החשוב לא פחות, התאום שלי - דווקא בעדי, אז זה ‏לא כל כך נורא'. כלומר, החברות והגיבוי של התאום מהווים איזון ומשקל ‏נגד הכעס, או אובדן התמיכה הרגעי של ההורה. יתרה מזאת, אם אחד ‏התאומים מקבל את העמדה של ההורה בנושא מסוים, הוא עלול לעיתים ‏להיתפס כבוגד, וקיומה של הזהות המשותפת עומד למבחן. כל אלה ‏מפחיתים, כמובן, את עוצמת הסמכות שלנו מולם. ‏

זיכרו כי למרות העוצמה שלהם, הילדים לא רוצים להיות חזקים יותר ‏מאיתנו ו'לנצח' אותנו. ההיפך הוא הנכון. כמו כל הילדים הם צריכים את ‏הוודאות שאנחנו וכל העולם הבטוח שמסביבם נשאר כזה, ושנמשיך לשמור ‏עליהם.

למעשה, אנחנו צריכים להפגין סמכות כפולה ומכופלת, כדי ‏להמשיך וליצור את הגבולות הנחוצים להם כל כך. סמכות זו רצוי שתיבנה ‏בחוכמה. לא די לכעוס בקול חזק יותר כדי שקולנו יישמע. נדרשים כאן ‏תכנון, שיתוף פעולה בין ההורים ונכונות לוותר על מאבקים מיותרים, כדי ‏לשמור את האנרגיה לדברים החשובים באמת.

תכנון: נסו לראות היכן ומתי פועלות ה'קואליציות'. סביר שתגלו שהן ‏מתארגנות סביב אירועים או זמנים צפויים - ארוחות, שינה, סידור החדר, ‏וכו'. תכננו את הזמנים האלה, כך שהשליטה במתרחש תהיה בידיכם - ‏לדוגמה, העסיקו כל אחד בפעילות אחרת.‏

 שיתוף פעולה: כשמועברים מסרים סותרים של ההורים, עלולים השניים ‏להשתמש בהם כדי להעמיק את כוחם כ'צמד המנצח'. עבורם זוהי הוכחה ‏לכך שעולם המבוגרים אינו חזק מספיק. לכן, החליטו על העקרונות והכללים החשובים ביותר לכל אחד מכם, והפגינו חזית אחידה. ‏

ברירת סנקציות. יש סנקציות שעובדות, וכאלה הגורמות לקואליציה ‏להתחזק. פעלו בהתאם.‏

התמקדות בעקרונות החשובים. בידקו אילו כללים חשובים לכם באמת ‏ועל אילו ניתן לוותר לעת עתה, והתמקדו בהכרחיים.‏

 כל אחד אחראי למעשיו. חשוב שתפנו לכל תאום בשמו שתתייחסו ‏למעשיהם בנפרד. 'ערן, תנגב את המים', 'מיכל, תאספי את הניירות ‏שזרקת', ולא - 'תסדרו את הבלגן!'. פנייה כזו, שמעמיקה את תחושת ‏הזהות הנפרדת, מסייעת גם לנו לזכור שמדובר בשני ילדים קטנים ולא ‏ב'כוח המחץ'.‏‏

כדי לתת לילדים את ההכרה והעידוד לכוח שלהם ולזוגיות שלהם, כדאי לתת לשניהם משימות משותפות על פי יכולתם, ולחזק את העשייה ואת ההישגים החיוביים שהביחד הנפלא הזה מספק להם.