יש מספיק לכולם - תור כמנגנון טיפולי ורגשי עם תאומים

 לכל המאמרים בחדר הקריאה באתר 'תאומים ומשפחה'

יש מספיק לכולם - התור כמנגנון טיפולי ורגשי עם תאומים

מאת: ורד בן פורת

   "שניהם צורחים, את מי להרים ראשון? כשאני מגיע הביתה שניהם רוצים אותי בבלעדיות, אבל אני רק אחד... מה לעשות כששתיהן רוצות אותו צעצוע, עכשיו ומייד, ולא מוכנות לוותר? אני כל כך רוצה להתמסר ולו לרגע רק לאחד, אבל אז -  מה ייקרה לשניה? "

עיקר הלמידה שלנו כהורים לתאומים היא רכישת כלים חדשים, או התאמתם של מוכרים לצרכינו, ולצורך הטיפול האופטימלי בתנאים הקיימים. אנחנו לומדים להאכיל שני תינוקות רעבים בו זמנית, להיזכר בגמישותם של רגלינו ככלי לנענע סל קל של תינוק בוכה, היות וידינו עסוקות בהרגעתו של השני, ועוד ועוד........

בכל המצבים האלו, אנחנו פותרים בעיות של הרגע, שרובן ככולן קשורות בחלוקת תקציב הזמן לשניים בו זמנית, אבל לא פחות, נותנים מענה להתמודדות הרגשית המרכזית – חלוקת הרגש לשניים, מתוך מטרה ששני ילדינו יזכו למרב של השלם.

אחד הכלים השימושיים ביותר הוא התור, המוכר לנו כדרך בסיסית ביותר לארגון מקום וזמן, ומשמעותו: ברגע נתון הזמן/המקום/תשומת לב/חפץ ברשותו של אחד, ובמועד קבוע אחר – ברשותו של מישהו אחר.  כאן הוא  מתגלה כמכיל מגוון פתרונות מעשיים ופסיכולוגיים עבור התאומים והוריהם.

בראשית חייהם של תינוקות, המשימות ההוריות הינן זמינות והיענות מיידית לצרכיהם. כששני תינוקות מבטאים יחד בצרחות את צרכיהם החשובים, או כאשר תינוק אחד מכורבל בנינוחות בחיק האם, אבל צריך לוותר על מקומו לטובת החלפת טיטול אצל אחיו, חשים הורים לתאומים כי משימות אלו אינן בהישג ידם, וכי ילדיהם עלולים להיפגע מכך. הורה עשוי למצוא דרכים טכניות לטפל בכך, ויחד עם זה, לסבול מהכמיהה להורות אחרת, מספקת יותר לו ולילדיו.

המושג "תור" בהקשר זה עלול להישמע להורה  שרירותי ומיכני, כביכול הוא נדרש למדוד ולכמת את רגשותיו לילדיו. רק קבלה והסכמה פנימית תאפשר להורה להשתמש באפשרות זו כדי לזכות בהורות בלעדית ואינטימית לכל אחד מילדיו, גם אם לזמן מוגבל.

איך מסבירים לתינוק או לפעוט שהוא "צריך לחכות בתור"?

עבור התאום, מרגע היווצרותו הופכת ההתחלקות במשאבים למצב המוכר והברור מאליו. בניגוד אלינו, הוא אינו מודע לקיומו של מצב אנושי אחר. מכאן, שככל שההורה מארגן עבורו את החלוקה באופן מסודר ובהיר יותר, כך יקל עליו.  ככל שהוא יחווה, שוב ושוב, את שני צדדיו של המצב, הציפייה ומילוי הצורך, כך יפנים את הקביעות, ואת הביטחון שבעקבותיה. ידיעה פנימית זו, מפחיתה את הצורך להיאבק ולחפש דרכים ומניפולציות להשגת המשאבים המשותפים.

ההתייחסות האישית הנעשית בגלוי, ללא "הסתרת" הטיפול באחד, מפחיתה, בניגוד לחששות ההורים, את החרדה והחשדנות אצל התינוק והילד. אצלו, כמו אצל כולנו, הדברים שנעשים "מאחורי הדלת" נראים חשובים יותר, וגם הוא, ממש כמונו, לא רוצה להישאר מצידה השני....   דווקא השלמות של הקשר הבלעדי עם האחד, מולידה את האמון של התינוק ואחר כך הילד, ביכולתו של הורה לתת  בשלמות. "כשיגיע תורי, גם אני אקבל את כל הטוב הזה...."

הכנסתו של התור לרפרטואר הרגשי, המעשי והחינוכי במשפחה, מאפשרת להשתמש בו במהלך ההתפתחות של הילדים. הוא מסייע לכל התחלקות במשאב מבוקש, מהקשבה, תשומת לב ועד צעצוע או רכוש. עם הזמן הילדים נוקטים בו ללא צורך במעורבות ההורה, והוא הופך את חייהם בצוותא לקלים יותר.  

התור מאפשר :

התייחסות נפרדת, והיכרות רבה ועמוקה יותר עם כל אחד מהילדים.

היכרות של ההורה עם  הקשר והרגש הייחודי לכל ילד.

פיתוח הזהות הנפרדת  - הילד שומע ומשמיע את עצמו בלבד, ומקבל תגובה אישית.

רוגע ובטחון ביכולתו של ההורה להיות "רק שלי", גם אם לזמן נתון.

הפחתת האנרגיה המושקעת במאבק, תחרות ובמניפולציות להשגת תשומת הלב, או משאב אחר.

רכישת כלי לחיים בקשר התאומי, בחברה ובכלל.