מי למעלה מי למטה - תאומים ותפקידים

 לכל המאמרים בחדר הקריאה באתר 'תאומים ומשפחה'

מי למעלה מי למטה - תאומים ותפקידים

מה עושים כשאחד התאומים דומיננטי יותר מהאחר? ובמקרה שהאחד תמיד מרביץ והשני תמיד בוכה או מייד מוותר? ברוב המקרים, ללא התערבות ההורים חלוקת התפקידים בין התאומים תתאזן מאליה. שאלות, תשובות והצעות לפעולה

מאת: ורד בן פורת

 "אני אמא לתאומים בני שלוש, השונים מאוד באופיים. בדרך כלל זה ‏חיובי, אלא ששרון תמיד מרביץ לנדב או חוטף ממנו דברים, ואילו ‏נדב לא נלחם חזרה ורק בוכה בחוסר אונים. נדב הוא ילד רגיש (בגן ‏הוא דומיננטי ובטוח בעצמו) אבל במקרה זה הרגישות רק פוגעת בו. ‏איך להתייחס אל שניהם?‏"

את מתארת יחסי כוחות וחלוקת תפקידים ברורה, אצלך ואצל ‏הילדים. אם נדב מתנהג כך רק בבית, סביר להניח שיש לו סיבה ‏טובה, והוא מנסה להרוויח מכך שהוא נתפס על ידך כחלש. חישבי ‏כמה יתרונות יש לאמפתיה, לרחמים ואולי להגנה שלך ושל האב. גם ‏שרון מרוויח בדרכו, למרות היותו התוקפן: הוא מקבל את מעמד ‏המנצח והחזק, וכמובן - תשומת לב רבה, גם אם היא שלילית. ‏הרגישות של נדב, שיש לה בוודאי ביטויים יפים ומרגשים, משמשת ‏אותו כאן לחיזוק ואולי גם להתבצרות בתפקידו. להורים יש חלק ‏גדול ביצירת התפקידים של האחים, גם אם הם נובעים מתכונות ‏מולדות. ההתערבות שלנו באינטראקציה שלהם הופכת את ‏הסיטואציה לאירוע בין שלושה, כלומר - גם עמדותינו ורגשותינו ‏לוקחים בה חלק. להגיד: 'הילד תמיד עושה כך וכך...', פירושו גם: ‏‏'אני תמיד מגיב אליו כך וכך'. כשאנחנו לא מתערבים אלא מעבירים ‏את האחריות אליהם, הם עשויים למצוא דרכים חדשות להתמודדות, ‏ואפילו להחליף דפוסים קיימים. באופן זה אנחנו מאפשרים להם ‏חופש והתנסות רבה גם בתפקידים רגשיים אחרים. ‏

דינמיקה של יחסי כוח
"יש לי בן ובת תאומים בני שנה וחודשיים. עומר חזק ודומיננטי באופיו ‏יותר מתמר. הבעיה בולטת בעיקר כשאני או כשבעלי מגיעים הביתה. ‏שניהם צוהלים ושמחים, עומר שועט לעברי ומטפס עליי, ואילו תמר, ‏חוזרת בלית ברירה לעיסוקיה. האם צריך לרסן את עומר, כדי שלא ‏ישיג תמיד יותר, ושתמר לא תצטרך לוותר לו? ‏"

עומר הוא ילד חיוני המשתמש בכלים העומדים לרשותו לשם השגת ‏מטרותיו. סביר להניח שאם היה בן יחיד לא היית מגדירה התנהגות זו ‏כבעיה. במקרה שלכם, לצדו גדלה אחותו, שלה תכונות אחרות. נראה ‏שבשעה שעומר מעדיף לממש את צרכיו מייד ולא לדחות סיפוקים, ‏תמר מעדיפה דו קיום בשלום. השאלה שלך היא האם לכבד את ‏הבחירה של כל אחד מהם או לכוון אותם? ‏
בחיים הצפופים שלהם כתאומים, חלוקת התפקידים מסייעת להם. ‏התאומים, כביכול 'ממפים' את המצב ואת הכוחות שלהם להתמודד ‏איתו. יכול להיות שתמר מבינה שאת תשומת הלב הרצויה היא לא ‏תשיג ראשונה, ולכן היא מעדיפה לקבל אותה מאוחר יותר ובדרכה ‏שלה, במקום להשקיע אנרגיה במאבק עם עומר. חלוקת תפקידים ‏פנימית זו עשויה להשתנות, אם תסתכלו עליה כעל מצב זמני ולא ‏תקבעו התייחסות ערכית כלפי בחירה זו או אחרת. ‏

שנו כיוון ותגובה
"אני אם לתאומות בנות שנתיים. מיכל בוכה הרבה ולפעמים מפסיקה ‏לנשום, כתוצאה מכך. באחרונה שמנו לב שבכל פעם שהיא רוצה ‏משהו מיעל, היא פורצת בבכי תמרורים, וזו מייד מוותרת. כשגם זה ‏לא עובד, היא חוטפת ליעל מהיד את מה שהיא רוצה. המטפלת ‏במעון ממליצה לא להתערב, ולתת להן להסתדר ביניהן, אבל לנו זה ‏לא נראה. כיצד לנהוג? ‏"

יש היגיון בדברי המטפלת, בהנחה שהתנהגות שתי בנותייך, בכי ‏והיסטריה מול ותרנות מוחלטת, נועדו להשיג את תשומת לבכם. ‏חוסר התערבות יבהיר להן שהתנהגות זו לא משתלמת, והן יפסיקו ‏אותה ויחפשו דרכים אחרות ונעימות יותר להשגת המטרה. אלא ‏שהעוצמה שבה הן פועלות, וחלוקת התפקידים הקוטבית ביניהן, ‏
מראות שהן נגררו עמוק לדפוס התנהגות זה ובעצם, הן דווקא זקוקות ‏להתערבות שלכם. חשוב שתבדקו מה בתגובות שלכם, לכל אחת מהן ‏ולשתיהן ביחד, מעודד אותן להמשיך ומה גורם להן לחשוב שהן ‏משיגות את המטרה, למרות המחיר שהן משלמות. תנסו להגיב אליהן ‏בדרכים חדשות וחזקו אצלן כל שינוי בכיוון הרצוי. אני מניחה ‏שתמצאו שגם אם השינוי מתחיל בכם, הוא ממשיך איתן. ‏

 

 זכות הבחירה ‏

חמש דרכים לאפשר לתאומים שינוי ובחירה בתפקידים נוספים:‏

‏היו ערניים למצבים מתמשכים של חוסר נחת ותסכול אצל ‏אחד מהילדים, או שניהם, שמאותתים על צורך בשינוי.‏‏

עודדו ותנו חיזוקים עקביים לסוגי התנהגות שונים (למשל, ‏אסרטיביות אצל הוותרן).‏

‏בלו בנפרד עם כל ילד, כדי שיחווה את עצמו מחוץ לדפוס ‏המוכר. ‏

‏נסו ליזום פעילות משותפת לכל המשפחה וחלקו תפקידים ‏מגוונים לכולם.‏

 

‏בחנו דרכי תגובה חדשות למצבים שבהם מתבטאים הדפוסים ‏המוכרים.‏